הגורו: כמעט שוברי השיא — אך באר־שבע נכנעה לכלכלת האירופה

הפועל באר־שבע חזרה מהקמפיין האירופי עם מענקים משמעותיים, אבל ללא אותו שיא הכנסות ישראלי שרבים קיוו לו. הכסף הגיע מהמוקדמות ומהשלבים הראשונים של המפעלים, והקבוצה הראתה שוב שהיא מסוגלת להתקיים בזירה היבשתית. עם זאת, תוצר הסופי רחוק מהציפיות הציבוריות ומהפוטנציאל הכלכלי של מועדון עם שאיפות גבוליות.

ההסבר טמון בשילוב של שלבים מוקדמים שדורשים הוצאות גבוהות, תגמולי אופ״א לא פרופורציונליים והשפעה מוגבלת של שידורים וזכויות מסחריות. מול זה עמדה יכולת משחקית טובה, אך לא מספיק ניצחונות במשחקים שיכולים להיפרט בשוק העברות או לספק בונוסים גדולים. בניתוח הקר של המספרים, הקבוצה הפסידה ערוצי רווח שיכלו למלא את הפער לשיא.

אני טוען שהבעיה אינה רק ספורטיבית אלא עסקית: באר־שבע לא הצליחה למנף את הצלחות המגרש לאפיקים מסחריים ועסקיים עמוקים מספיק. הנהלה שמסתמכת בעיקר על הישגים ספורטיביים בלי מערך מכירות ושיווק חזק תמשיך להישאר מתחת לקו. אם לא תתאזן התוכנה העסקית לצד ההצלחה המקצועית, הישגים אירופיים יישארו יפים על הנייר בלבד.

המלצתי הברורה: לתקן את המודל הכלכלי עכשיו — לחתוך עלויות מיותרות במוקדמות, לסגור עסקאות שידור ופרסום חכמות ולמכור בנקודות המקסימום בשוק העברות. הצפי שלי לשנה הבאה הוא שאם הנהלה תנקוט צעדים אלה, באר־שבע תחזור חזקה Evropה ותתקרב שוב לשיא; אם לא, הקמפיינים יתמצקו ויהיו פחות משתלמים. העתיד הכלכלי של המועדון תלוי בקבלת החלטות מיידית ובאומץ לשנות קדימויות.