44 ושוב על הדשא: הוותיק חוזר — כוח מקצועי או נוסטלגיה רהויה?

אקס מכבי תל אביב הודיע כי ימשיך לעונה נוספת, בגיל 44, וחוזהו חותם פרק נוסף בקריירה ארוכת שנים. ההודעה עוררה דיון ציבורי בין מי שחוגגים את נאמנותו לבין מי שמדאגים מירידה בכושר ובמקום לחדש לצעירים.

מקצועית, תפקידו המשוער יהיה מוגבל לדקות מפתח, הכוונה טקטית וליווי צעירים — לא להיות עמוד התווך על המגרש. מבחינת מדדים פיזיים ופציעות, ציפייה לאי-יציבות; אך הניסיון והמשמעת האימונית שלו מוסיפים ערך שכלכלת הסגל לא תמיד יכולה למדוד.

מבחינת המועדון זה מהלך דו-שכבתי: יתרון תרבותי ומסחרי מול המחיר התפקודי של אקדח עם כדורי גומי — מקום על הסגל שיכול להאט כניסת דם חדש. בליגת העל, שחקן בגילו יכול להוות תשורה למגרש ברגע, אבל איננו תחליף לאסטרטגיית בניית קבוצה ארוכת טווח.

כגורו אנליטי, אני אומר ברור: תנו לו עונה אחת בתנאי שמשולבת תוכנית יציאה. המועדון חייב לקבוע דקות מוגדרות, תפקיד מנטור רשמי ותהליך מעבר לאימון — אחרת הנוסטלגיה תעלה ביוקר מקצועי. ההמלצה שלי: חוזה קצר, מדיד, ותוכנית ברורה להמשך לאחר העונה הזו.